Avodah Zarah 19

Chapter 19

א שית שנין יתירתא סבור רבנן קמיה דרב' למימר האי שטר מאוחר הוא ניעכביה עד דמטיא זמניה ולא טריף אמר רב נחמן האי ספרא דוקנא כתביה והנך שית שנין דמלכו בעילם דאנן לא חשבינן להו הוא קחשיב ליה ובזמניה כתביה
1 six years ahead. The rabbis who were sitting before Rava thought that it should be pronounced a post-dated document. Let us delay it until it’s time arrives and not seize property based on it. Nahman said: This document must have been written by a scribe who was very particular and took into account the six years in which they (the Greeks) ruled in Elam which we do not reckon. The dating is correct,
ב דתניא ר' יוסי אומר שש שנים מלכו בעילם ואח"כ פשטה מלכותן בכל העולם כולו:
2 for we have learned: Rabbi Yose said, Six years the Greeks reigned in Elam and after that their dominion extended universally.
ג מתקיף לה רב אחא בר יעקב ממאי דלמלכות יונים מנינן דלמא ליציאת מצרים מנינן ושבקיה לאלפא קמא ונקטיה אלפא בתרא והאי מאוחר הוא אמר רב נחמן בגולה אין מונין אלא למלכי יונים בלבד
3 Aha b. Jacob asked the following difficulty: How do we know that we count according to the rule of the Greeks? Perhaps we count from the Exodus from Egypt, omitting the first thousand years and giving the years of the next thousand, and the document is really post-dated! Nahman said: In the Diaspora they count only according to the rule of the Greeks.
ד הוא סבר דחויי קא מדחי ליה נפק דק ואשכח דתניא בגולה אין מונין אלא למלכי יונים בלבד
4 He [R. Aha b. Jacob] thought that R. Nahman wanted to just turn him away. He went and studied it thoroughly and found that it is indeed taught [in a baraita]: In the Diaspora they count only according to the rule of the Greeks.
ה אמר רבינא מתניתין נמי דיקא דתנן באחד בניסן ר"ה למלכים ולרגלים ואמרינן למלכים למאי הלכתא אמר רב חסדא לשטרות
5 Ravina said: Our Mishnah also proves this, for we taught, “The first of Nisan is New Year for reckoning [the reign of] kings and for festivals,” and we said, “The reign of kings,” what is the practical significance of this law? R. Hisda replied: [It affects the dating] of documents.
ו ותנן באחד בתשרי ר"ה לשנים ולשמיטין ואמרינן לשנים למאי הלכתא ואמר רב חסדא לשטרות קשיא שטרות אהדדי
6 And the same mishnah taught, the first of Tishrei is New Year for [counting] years and sabbatical cycles and we said, “for years,” what is the practical significance of this law?” And R. Hisda [again] replied: [It affects the dating of] documents. The dating documents contradicts the other dating of documents?
ז ומשנינן כאן למלכי ישראל כאן למלכי עובדי כוכבים למלכי עובדי כוכבים מתשרי מנינן למלכי ישראל מניסן מנינן
7 And we resolved this by saying: The one refers to Jewish kings, the other to non-Jewish kings. For non-Jewish kings we count from Tishrei, and for Jewish kings from Nisan.
ח ואנן השתא מתשרי מנינן ואי ס"ד ליציאת מצרים מנינן מניסן בעינן למימני אלא לאו ש"מ למלכי יונים מנינן ש"מ:
8 Now, in the present time we count the years from Tishri; were we then to say that we count our from the Exodus from Egypt we would need to count from. Rather learn from this that we count from the reign of the Greek kings. Learn from this.
ט ויום גינוסיא של מלכיהם וכו': מאי ויום גינוסיא של מלכיהם אמר רב יהודה יום שמעמידין בו עובדי כוכבים את מלכם והתניא יום גינוסיא ויום שמעמידין בו את מלכם לא קשיא הא דידיה הא דבריה
9 The day of the “genosia” of their kings etc. What is “the day of the genosia of their kings”? Rav Judah said: It is the day on which the idolaters coronate their king. But has it not been taught [elsewhere] “The day of genosia and the day they coronate their king.” This is not a difficulty; the one refers to the king’s own ascension, the other to that of his son.
י ומי מוקמי מלכא בר מלכא והתני רב יוסף (עובדיה א, ב) הנה קטן נתתיך בגוים שאין מושיבין מלך בן מלך (עובדיה א, ב) בזוי אתה מאד שאין להן לא כתב ולא לשון אלא מאי יום גינוסיא יום הלידה
10 But do [the Romans] ever appoint a king’s son as king? Did not R. Joseph teach: “Behold I made you small among the nations” (Obadiah 1:2)— in that they do not appoint a king’s son a king. “You are greatly despised,” for they do not possess a script or tongue? What then does “the day of genosia” mean? [The King’s] birthday.
יא והתניא יום גינוסיא ויום הלידה לא קשיא הא דידיה הא דבריה
11 But we learn [elsewhere] “The day of genosia and the birthday.” That, too, is no contradiction. the one refers to the king’s own birthday, the other to that of his son.
יב והתניא יום גינוסיא שלו יום גינוסיא של בנו ויום הלידה שלו ויום הלידה של בנו אלא מאי יום גינוסיא יום שמעמידין בו מלכם ולא קשיא הא דידיה הא דבריה
12 But we have also the wording: “The king’s Genosia and his son’s Genosia, his own birthday and his son’s birthday”! What then does “the day of genosia” mean? Then [as said previously] “Genosia means indeed the day they corrronated the kind.” But there is no difficulty, the one applies to his own accession, the other to that of his son;
יג ואי קשיא לך דלא מוקמי מלכא בר מלכא ע"י שאלה מוקמי כגון אסוירוס בר אנטונינוס דמלך
13 and as to your question about their not appointing a king’s son as king, if the king requested it, they would appoint him, such as Severus son of Antoninus who did rule.
יד א"ל אנטונינוס לרבי בעינא דימלוך אסוירוס ברי תחותי ותתעביד טבריא קלניא ואי אימא להו חדא עבדי תרי לא עבדי אייתי גברא ארכביה אחבריה ויהב ליה יונה לעילאי בידיה וא"ל לתתאה אימר לעילא דלמפרח מן ידיה יונה אמר שמע מינה הכי קאמר לי את בעי מינייהו דאסוירוס ברי ימלוך תחותי ואימא ליה לאסוירוס דתעביד טבריא קלניא
14 Antoninus once said to Rabbi: “I want my son Severus to reign in my place and that Tiberias should be declared a Colony. Were I to ask one of these things, they will grant it, but both they will not grant.” [Rabbi] brought a man and placed him on the shoulders of another, and he gave the man on top a dove and said to the one on the bottom to set the dove free. The Emperor said, “Learn from this that this is what he is saying to me. You should ask them to appoint my son Severus to reign in my place, and tell Severus to make Tiberias a Colony.”
טו א"ל מצערין לי חשובי [רומאי] מעייל ליה לגינא כל יומא עקר ליה פוגלא ממשרא קמיה אמר ש"מ הכי קאמר לי את קטול חד חד מינייהו ולא תתגרה בהו בכולהו
15  [On another occasion] Antoninus mentioned to him that some prominent Romans were annoying him. Rabbi took him into the garden. Every day picked a radish from the garden. [The Emperor to himself] this is what he is saying to me: Kill them one at a time, but do not attack all of them at once.
Previous ChapterNext Chapter